Le texte Le vocabulaire Les révisions
Tmourah
Daf 7b
''נְדָבָה תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ'' — זֶה קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת, וְאֵין לִי אֶלָּא נְדָבָה, נֶדֶר מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ''וּלְנֵדֶר''.
Traduction
A vow offering differs from a gift offering in that if it dies prematurely, one is liable to replace the former but not the latter. The verse states: ''Either a bull or a lamb that has anything too long or too short, you may offer it for a gift, and for a vow it shall not be accepted'' (Leviticus 22:23). The phrase ''You may offer it for a gift'' is referring to a blemished animal consecrated for Temple maintenance. And I have derived only that one may consecrate it in the manner of a gift; from where is it derived that one may consecrate it in the manner of a vow as well? The verse states: ''You may offer it for a gift and for a vow.''
Rachi non traduit
נדבה תעשה אותו. לבעל מום לדמי קדשי בדק הבית דלמזבח לא אפשר לאקרוביה דהא כתיב (ויקרא כב) לא תתנו מהם וגו':
אין לי. רבוי להתפיס בעל מום לבדק הבית:
אלא. על ידי נדבה כגון הרי זו לבדק הבית:
נדר מנין. שאם אמר הרי עלי בהמה לדמי בדק הבית שמצוה להפריש בעל מום תלמוד לומר ולנדר והכי נמי דריש נדבה תעשה אותו ולנדר כלומר וכן לנדר:
יָכוֹל אֲפִילּוּ קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ? תַּלְמוּד לוֹמַר ''וּלְנֵדֶר לֹא יֵרָצֶה'', זֶה קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ. וְאֵין לִי אֶלָּא נֶדֶר, נְדָבָה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ''נְדָבָה''. רַבִּי אוֹמֵר: ''לֹא יֵרָצֶה'' — בְּהַרְצָאַת גּוּפוֹ הַכָּתוּב מְדַבֵּר.
Traduction
One might have thought that one can consecrate blemished animals even as offerings to be sacrificed on the altar. Therefore, the verse states: ''And for a vow it shall not be accepted.'' This is referring to offerings sacrificed on the altar, for which acceptance is a relevant term. And I have derived only that one may not consecrate such an animal as a vow offering. From where is it derived that one may not do so as a gift offering? The verse states: ''A gift…and for a vow it shall not be accepted.'' Rabbi Yehuda HaNasi says: In employing the phrase ''It shall not be accepted,'' the verse is speaking of consecration that depends upon the acceptance of the animal’s body, i.e., consecration as an offering. Nevertheless, they may be consecrated for Temple maintenance.
Rachi non traduit
לא ירצה אלו קדשי מזבח. דשייכא בהו הרצאה:
אין לי אלא נדר. דנדר סמוך ללא ירצה ומשמע דאם נדר הרי עלי עולה לא יביא בעלת מום:
נדבה מנין. שאין רשאי לומר על בעלת מום הרי זו למזבח:
תלמוד לומר נדבה. ולנדר לא ירצה והכי מידריש נדבה אשר תעשה אותו או נדר לא ירצה:
רבי אמר לא ירצה בהרצאת גופו הכתוב מדבר. שלא יקריבנו והיינו נמי קדשי מזבח כתנא קמא:
הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא! מַאי לָאו בְּהָא קָמִיפַּלְגִי, דְּתַנָּא קַמָּא סָבַר: אֲפִילּוּ אַקְדְּשֵׁיהּ לִדְמֵי נְסָכִים — נָמֵי לָקֵי, וְרַבִּי סָבַר: בְּהַרְצָאַת גּוּפוֹ — נָמֵי לָקֵי, אֲבָל בִּדְמֵי נְסָכִים — לָא לָקֵי. שְׁמַע מִינַּהּ.
Traduction
The Gemara asks: The opinion of Rabbi Yehuda HaNasi is identical to the opinion of the first tanna. What is their dispute? The Gemara suggests: What, is it not that they disagree with regard to this, that the first tanna holds that even if one consecrates it to be sold and its money is used for purchasing libations, he is flogged as well; and Rabbi Yehuda HaNasi holds that in a case where there is acceptance of the animal’s body, the one who consecrated it is indeed flogged, but if one consecrates it to be sold and its money is used for purchasing libations, he is not flogged. Learn from the baraita that the first tanna holds that consecration toward libations is equivalent to consecration as an offering, as Rava suggested above.
וְאֶלָּא ''אוֹתוֹ'' לְמָה לִי? לְכִדְתַנְיָא: ''נְדָבָה תַּעֲשֶׂה אוֹתוֹ'' — ''אוֹתוֹ'' תַּעֲשֶׂה נְדָבָה, וְאִי אַתָּה עוֹשֶׂה תָּמִים נְדָבָה לְבֶדֶק הַבַּיִת. מִיכָּן אָמְרוּ: הַמַּקְדִּישׁ תְּמִימִים לְבֶדֶק הַבַּיִת — עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה.
Traduction
§ The Gemara analyzes the wording of Leviticus 22:23: But why do I need the word ''it,'' in the phrase: ''You may offer it''? What does this serve to exclude? It is required for that which is taught in a baraita: When the verse states: ''You may offer it for a gift,'' this teaches that you may offer this blemished animal as a gift for Temple maintenance, but you may not offer an unblemished animal as a gift for Temple maintenance. From here the Sages said: One who consecrates unblemished animals for Temple maintenance transgresses a positive mitzva.
Rachi non traduit
וקבעי אלא אותו למאי אתא. כלומר תינח כוליה קרא מוקמת לדרשא דקא דרשת האי נדבה ונדר:
אלא אותו. דכתיב (שם) נדבה תעשה אותו למה לי:
אותו. בעל מום אתה מקדיש לבדק הבית כו':
עובר בעשה. אהאי עשה דאמרינן ואי אתה מקדיש תמימים דהיינו לאו הבא מכלל עשה ועשה הוא:
וּמִנַּיִן אַף בְּלֹא תַעֲשֶׂה — שֶׁנֶּאֱמַר ''וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר'' — לִימֵּד עַל הַפָּרָשָׁה שֶׁהִיא בְּלָאו, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.
Traduction
And from where is it derived that he has transgressed a prohibition as well? As it is stated at the beginning of that passage: ''And the Lord spoke to Moses, saying [lemor]'' (Leviticus 22:1). This teaches that every mitzva stated in the passage is considered a prohibition. This is the statement of Rabbi Yehuda.
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי לְבַר קַפָּרָא: מַאי מַשְׁמַע? אֲמַר לֵיהּ דִּכְתִיב ''לֵאמֹר'' — ''לֹא'' נֶאֱמַר בַּדְּבָרִים. בֵּי רַבִּי אָמְרִי: ''לֹא אֱמוֹר''.
Traduction
The Gemara relates that Rabbi Yehuda HaNasi said to bar Kappara: From where may it be inferred that every mitzva stated in the passage is considered a prohibition? Bar Kappara said to him that this is as it is written: As the verse states: ''Lemor,'' the term can be read as though it states: No [lo], an expression of prohibition, is stated [ne’emar] with regard to the subsequent matters. In the school of Rabbi Yehuda HaNasi they say: The term should be understood to mean that God said to Moses: No [lo] shall you say [emor] to them these matters.
Rachi non traduit
לא נאמר בדברים. כלומר בההיא פרשה:
לא אמור. כלומר הכי אמר הקב''ה לאו אמור להם לישראל דלאו איכא הכא דאי עברי אהך פרשה עוברין בלאו:
אִיתְּמַר: הַמַּעֲלֶה אֵבְרֵי בַּעֲלֵי מוּמִין לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ, אָמַר רָבָא: עוֹבֵר מִשּׁוּם ''בַּל תַּקְטִירוּ כּוּלּוֹ'' וּמִשּׁוּם ''בַּל תַּקְטִירוּ מִקְצָתוֹ''. אָמַר אַבָּיֵי: אֵין לוֹקִין עַל לָאו שֶׁבִּכְלָלוֹת.
Traduction
§ A baraita above (6b) stated that one who sacrifices a blemished animal on the altar transgresses the prohibition ''You may not burn all of it,'' and if he sacrificed part of it, he transgresses the prohibition ''You may not burn part of it.'' With regard to this it was stated: In the case of one who brings up the limbs of blemished animals onto the altar, Rava says that he violates both the prohibition of ''You may not burn all of it;'' and the prohibition of ''You may not burn part of it,'' and he receives two sets of lashes. Abaye says: One is not flogged twice for violating a general prohibition. Since one verse serves as the source for both prohibitions, one is not flogged twice for its violation.
Rachi non traduit
אברי כו'. הנתחים כמשפט עולה:
על לאו שבכללות. דהקטרת כולו ומקצתו מחד לאו נפקי ואשה לא תתנו מהם כדפרישית לעיל אבל לכולהו איכא לאו לכל חד וחד דהקדש נפיק מכל אשר בו מום לא תקריבו ודרשינן ליה לעיל (תמורה דף ו:) לא תקדישו ושחיטה מלא תקריבו אלה לה' דגבי עורת או שבור וזריקה מלא תקריבו דגבי מעוך וכתות (ויקרא כ''ב:כ''ב) והאי אין לוקין דאמר אביי אין לוקין תרתי קאמר אבל חדא איכא ואליבא למאן דאמר חדא מיהא לקי אלאו שבכללות בשילהי פרק שני דפסחים (מא:):
Tossefoth non traduit
אביי אמר אין לוקין על לאו שבכללות. פרש''י דהא אין לוקין דאמר אביי אין לוקין תרתי קאמר אבל חדא לקי ואליבא דמ''ד חדא מיהא לקי אלאו שבכללות בשילהי פ' כל שעה (פסחים דף מא:) לשון רש''י וכן מוכח הסוגיא:
מֵיתִיבִי: הַמַּקְדִּישׁ בַּעֲלֵי מוּמִין לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ — עוֹבֵר מִשּׁוּם חֲמִשָּׁה שֵׁמוֹת, תְּיוּבְתָּא דְּאַבָּיֵי.
Traduction
The Gemara raises an objection from the Tosefta (1:10): One who consecrates blemished animals for sacrifice on the altar violates five separate categories of prohibition. The aforementioned baraita enumerated these and included both the prohibition ''You may not burn all of it'' and the prohibition ''You may not burn part of it,'' indicating that one is flogged for transgressing each of these prohibitions. This is apparently a conclusive refutation of the opinion of Abaye.
Rachi non traduit
משום ה' שמות. וחשיב להו להני תרי בתרי:
אָמַר אַבָּיֵי: בְּגַבְרֵי קָתָנֵי! אִי בְּגַבְרֵי — ''עוֹבֵר''?! ''עוֹבְרִין'' מִיבְּעֵי לֵיהּ! אֶלָּא פְּשִׁיטָא בְּחַד גַּבְרָא, וּתְיוּבְתָּא דְאַבָּיֵי.
Traduction
Abaye said: The baraita is teaching the halakha with regard to different men, one of whom burned an entire animal on the altar, and one of whom burned only part of it. One person cannot be liable for both prohibitions. The Gemara challenges: If it is teaching the halakha of different men, why does it say: Violates, in the third person singular? It should have stated: Violate, in the plural. Rather, it is obvious that the baraita is referring to one man, and this is apparently a conclusive refutation of the opinion of Abaye.
Rachi non traduit
בגברי קתני. דלאו בהכי עסקינן דאי עבדינהו לתרוייהו לילקי תרי אלא מילי מילי קתני שאם הקטיר כולו עובר משום בל תקטירו כולו או אם אדם אחד מקטיר מקצתו לוקה משום מקצתו אבל אי מקטיר חד לכולהו לא לקי אלא משום כולו:
אָמַר אַבָּיֵי: אַפֵּיק ''הַקְטָרַת מִקְצָתוֹ'', וְעַיֵּיל ''קַבָּלַת הַדָּם''. קַבָּלַת דָּם — לְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אִית לֵיהּ, לְתַנָּא קַמָּא לֵית לֵיהּ? קַשְׁיָא!
Traduction
Abaye said: From the list of five prohibitions, remove that of burning part of the offering, and insert the collection of the blood, which means that there is only one prohibition for burning the offering, and the number of prohibitions still remains at five. The Gemara raises a difficulty: With regard to the collection of the blood, Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, is of the opinion that one transgresses that prohibition, but the first tanna is not of that opinion. How, then, can Abaye contradict the first tanna? The Gemara concludes: It is difficult.
Rachi non traduit
אפיק חדא מינייהו. או כולו או מקצתו ועייל קבלת הדם דנפקא מלא תקריבו דמיד בן נכר:
וקפריך קבלת הדם לתנא קמא לית ליה. וקחשיב ה':
לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא: וְהָא מִדְּסֵיפָא רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה הִיא, רֵישָׁא רַבָּנַן. תְּיוּבְתָּא דְאַבָּיֵי, תְּיוּבְתָּא.
Traduction
The Gemara presents an alternative version of the previous point: But from the fact that the latter clause of the baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, it may be inferred that the first clause is in accordance with the opinion of the Rabbis. The Gemara concludes: The refutation of the opinion of Abaye is indeed a conclusive refutation.
Rachi non traduit
רישא רבנן. כלומר רישא רבנן היא דלא מחייבי אקבלת הדם ואפילו הכי קא חשיב ה' וקשיא לאביי:
מַתְנִי' הַכֹּהֲנִים מְמִירִין בְּשֶׁלָּהֶן, וְיִשְׂרָאֵל מְמִירִין בְּשֶׁלָּהֶן. אֵין הַכֹּהֲנִים מְמִירִין לֹא בְּחַטָּאת וְלֹא בְּאָשָׁם וְלֹא בִּבְכוֹר. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי: מִפְּנֵי מָה אֵין מְמִירִין בִּבְכוֹר? אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: חַטָּאת וְאָשָׁם מַתָּנָה לַכֹּהֵן, וּבְכוֹר מַתָּנָה לַכֹּהֵן. מָה חַטָּאת וְאָשָׁם אֵין מְמִירִין בּוֹ, אַף בְּכוֹר אֵין מְמִירִין בּוֹ.
Traduction
MISHNA: The priests substitute for their own offerings and Israelites substitute for their own offerings. The priests substitute neither for a sin offering, nor for a guilt offering, nor for a firstborn offering that they received from an Israelite, as those animals are not their property, and one does not substitute an animal that is not his. Rabbi Yoḥanan ben Nuri said: For what reason can priests not substitute for a firstborn offering that they received from an Israelite? Does it not belong to them? Rabbi Akiva said to him: A sin offering and a guilt offering are a gift to the priest, and the firstborn offering is likewise a gift to the priest. Just as in the cases of a sin offering and a guilt offering, priests that receive one of them from an Israelite cannot substitute for it, so too with regard to a firstborn offering, priests that receive it from an Israelite cannot substitute for it.
Rachi non traduit
מתני' הכהנים ממירים בשלהן. קרבנות שהפריש הכהן לעצמו אם המיר בהן נתפסים בתמורה:
לא בחטאת ואשם. שנתן לו ישראל שיקריבנו לו אם המיר בו הכהן אינו עושה תמורה על ידו דהא אין לו חלק בו אלא משעת הקטרת אימורין ואילך וזכה בבשר ואמר בברייתא בהאי פירקא אין אדם מתפיס בדבר שאינו שלו:
ולא בבכור. שנתן לו ישראל וטעמא מפרש הכא במשנה גופה:
מפני מה אין. הכהנים ממירין בבכור והלא כולו שלהן הוא ומחיים הוא נותנו לו ואין הישראל מתכפר בו:
כשם שאין הכהנים ממירין בחטאת ואשם. דהא ודאי פשיטא לן דאינו זוכה בהן אלא מהקטרת אימורין ואילך:
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי: מָה לוֹ אִם אֵינוֹ מֵמִיר בְּחַטָּאת וְאָשָׁם, שֶׁאֵין זָכִין בָּהֶן בְּחַיֵּיהֶן, תֹּאמַר בִּבְכוֹר שֶׁזָּכִין בּוֹ בְּחַיָּיו! אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר ''וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קּוֹדֶשׁ'', הֵיכָן קְדוּשָּׁה חָלָה עָלָיו? בְּבֵית הַבְּעָלִים, אַף תְּמוּרָה בְּבֵית הַבְּעָלִים.
Traduction
Rabbi Yoḥanan ben Nuri said: What is this comparison for him? If a priest does not substitute for a sin offering and a guilt offering, which priests do not acquire during the animals’ lifetimes, will you say the same with regard to a firstborn, which priests do acquire during the animal’s lifetime? Rabbi Akiva said to him: But isn’t it already stated: ''Then both it and its substitute shall be sacred'' (Leviticus 27:10), which juxtaposes the consecration of the consecrated animal with that of its non-sacred substitute? Where is the consecrated animal imbued with sanctity? It is in the house of the owner. So too, the substitute animal is consecrated in the house of the owner. Therefore, the priest cannot substitute for the firstborn that he received because he is not the owner that initially consecrated it.
Rachi non traduit
מה לי אינו ממיר בחטאת ואשם. כלומר דין הוא שאין כהנים ממירין בחטאת ואשם כו':
הוא ותמורתו. מקיש התמורה להקדש עצמו היכן קדושה חלה על ההקדש בבית הבעלים אף תמורה לא תחול אלא בבית הבעלים אבל בבית כהן לא חיילא לגמרי הלכך אין כהן ממיר בבכור אבל ישראל אם המיר בו נתפס בקדושה שהרי ברשותו חלה קדושה על הבכור:
Tossefoth non traduit
שאין זכין בחייהן. ואם תאמר ואי זכין בהן בחייהן היכי מימר למאן דאמר בגמרא בתר מתכפר אזלינן ויש לומר דר''ל אף בתר מתכפר ולאו לאפוקי בעלים אתי:
גְּמָ' תְּנַן הָתָם: בְּכוֹר מוֹכְרִין אוֹתוֹ תָּם חַי, וּבַעַל מוּם חַי וְשָׁחוּט, וּמְקַדְּשִׁין בּוֹ הָאִשָּׁה. אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בִּזְמַן הַזֶּה, הוֹאִיל וְאִית לֵיהּ לְכֹהֵן זְכִיָּיה בְּגַוֵּויהּ (הוֹאִיל וְיֵשׁ לַכֹּהֵן שׁוּתָּפוּת בּוֹ), אֲבָל בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים, כֵּיוָן דְּתָם לְהַקְרָבָה הוּא דְּקָאֵי — אֵין מוֹכְרִין אוֹתוֹ תָּמִים חַי.
Traduction
GEMARA: We learned in a mishna elsewhere (Ma’aser Sheni 1:2): With regard to a firstborn offering, one may sell it if it is unblemished only while it is still alive, as after it is slaughtered outside the Temple one may not derive benefit from it, and if it was offered in the Temple, one may not sell sacrificial meat. And if it is blemished, one may sell it while it is alive or after it has been slaughtered. And a priest can betroth a woman with it, as it is his property. Rav Naḥman says that Rabba bar Avuh says: They taught this halakha only with regard to the present, when there is no Temple, since the priest has the ability to acquire the firstborn offering. But when the Temple is standing, since the unblemished firstborn animal stands for sacrifice, one may not sell it unblemished while it is alive.
Rachi non traduit
גמ' מוכרין אותו תמים חי. השתא משמע בין בזמן המקדש בין בזמן הזה והכי משמע אם בית המקדש קיים מוכרין אותו כהן לכהן חי ואותו כהן יקריבנו אבל שחוט לא דבזיון קדשים הוא דלאו אורח ארעא לעשות סחורה בדבר שקרב ממנו למזבח ואי בזמן הזה הוא מוכרין אותו תמים חי בין כהן לכהן בין כהן לישראל והלוקח ימתין עד שיפול בו מום ויאכלנו דבכור בזמן הזה משנפל בו מום אין בו אלא איסור גזל שגזל את הכהן ואם מכרו כהן או נתנו לו מותר לאוכלו וכדאמרינן בבכורות [בפ' כל פסולי המוקדשין] (דף לב:) גבי בכור בעל מום (כל פסולי המוקדשין) ב''ה מתירין ואפי' עובד כוכבים מותר לאכול הימנו אבל בתם שחוט בזמן הזה ליכא:
ומקדש בו. כהן את האשה דממוניה הוא:
לא שנו. דכהן יכול למוכרו חי:
אלא בזמן הזה. דלא קאי להקרבה:
ואית לכהן זכייה בגויה. מחיים דבזמן הזה נמי הוו הבכורות לכהנים:
אין מוכרין אותו תמים חי. דלית לכהן זכייה בגויה אלא מהקטרת אימורין ואילך:
Tossefoth non traduit
לא שנו אלא בזמן הזה. וא''ת האמר פרק שור שנגח הפרה (ב''ק דף נג:) שור ושור פסולי המוקדשין שנגחו אביי אמר חצי נזק ומוקי לה במועד אבל שור של פסולי המוקדשין פטור אלמא לאו רעהו קרינא ביה וקאמר התם נמי דשור של הדיוט שנגח שור של פסולי המוקדשין חייב אלמא משמע דקרינא ביה רעהו וצריך לומר דקמייתא מיירי בבכור דלא מצי פריק וברייתא בשאר קדשים דפריק להו במומן והתם בזמן הזה איירי שהרי האמוראים דאיירי התם עלה לא הוו בזמן הבית ואפילו הכי קאמר התם דלאו ממונו הוא ואם כן קשה דהכא אמר דממונו הוא בזמן הזה וצריך לומר דהכא אתייא כרבי יוסי הגלילי וההיא דהתם כרבנן ואע''ג דבפ' קמא דב''ק (דף יב:
ושם ד''ה ואם) אמר [ולשני] הא כרבי יוסי [והא כרבנן] צ''ל דלפי זה לא מיתוקמא ההיא סוגיא דפרק הפרה:
אֵיתִיבֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן: מוֹכְרִין אוֹתוֹ תָּמִים חַי — חַי אִין, שָׁחוּט לָא. אֵימַת? אִילֵּימָא בִּזְמַן הַזֶּה — מִי אִיכָּא תָּם שָׁחוּט? אֶלָּא פְּשִׁיטָא בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים, וְקָתָנֵי נָמֵי: מוֹכְרִין אוֹתוֹ תָּמִים חַי, (אַלְמָא אִית לֵיהּ לְכֹהֵן זְכִיָּיה בְּגַוֵּויהּ)!
Traduction
Rava raised an objection to Rav Naḥman: The mishna teaches that one may sell an unblemished firstborn offering while it is alive. One can infer that while it is alive, yes, one may sell it, but once it has been slaughtered, one may not sell it. When is this the halakha? If we say that this mishna is speaking in the present, is there an unblemished, slaughtered, firstborn offering? Offerings are not slaughtered in the present day. Rather, it is obvious that the mishna is speaking of the time when the Temple is standing. And yet, the mishna still teaches that one may sell an unblemished firstborn offering while it is alive, which contradicts the statement of Rav Naḥman.
Rachi non traduit
מי איכא תם שחוט. הא הוי קדשים בחוץ:
לָא, לְעוֹלָם בִּזְמַן הַזֶּה, מִי קָתָנֵי: מוֹכְרִין אוֹתוֹ תָּמִים חַי — אִין, שָׁחוּט — לָא? הִא גּוּפַאּ אֲתָא לְאַשְׁמוֹעִינַן, דְּבִזְמַן הַזֶּה נָמֵי מוֹכְרִין אוֹתוֹ תָּמִים חַי.
Traduction
Rav Naḥman responds: No; actually the mishna is referring to the halakha in the present. I disagree with the above inference. Does the mishna explicitly teach: One may sell an unblemished firstborn offering while it is alive, yes, but once it has been slaughtered, no? The mishna does not mean to rule out selling a slaughtered animal; rather, it is coming to teach us the matter itself, that even in the present, one may sell it unblemished while it is alive.
Rachi non traduit
מי קתני שחוט לא. דמשמע מינה דלאו בזמן הזה דבזמן הזה ליכא תם שחוט:
הא גופא קמ''ל. כלומר מאי דקתני בברייתא גופה איצטריך לאשמועינן דמוכרין אותו תמים חי דס''ד דלית בהו זכייה עד שיפול בו מום ולאו משום דתידוק מינה שחוט לא דהא בזמן הזה קמיירי ובזמן הזה ליכא תם שחוט:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source